לפני שמביאים כלב למשפחה: איך בודקים שכולם באמת מוכנים

"נו, אבא, בבקשה, אני מבטיחה שאני אוציא אותו כל יום." כמעט כל הורה שמע את זה. כלב יכול להיות הדבר הכי טוב שקרה למשפחה, אבל הוא מגיע לשנים רבות, והשאלה האמיתית היא לא אם כולם רוצים, אלא אם הבית מוכן. המדריך הזה הוא להורים, ואפשר לעבור עליו יחד עם הילדים. הדוגמה: משפחה עם נועה (11) וארי (7), שחושבת להביא את פפר.

מדברים בכנות על מי יעשה מה

ב-AKC אומרים את זה ישר: לא משנה מה הבטיחו לפני שהכלב הגיע, בסוף המבוגרים אחראים על הכל. גם אם הילד התחנן ונשבע, ההורים הם אלה שיקבעו תורים לווטרינר, יסיעו ויקנו אוכל. כדאי להתחיל עם ציפיות מציאותיות.

אז עושים רשימה של כל מה שכלב צריך, וכותבים ליד כל משימה שם:

ארוחות, מים, טיולים של בוקר, צהריים וערב, איסוף קקי.
וטרינר, קניות, טיפוח, אילוף.
מי לוקח את הכלב בחופשות, במילואים ובימים עמוסים.

ילדים יכולים לקחת משימות אמיתיות לפי הגיל, תמיד עם הורה. במדריך שלנו על משימות לילדים לפי גיל יש טבלה מסודרת. ועוד דבר מ-AKC: גם כשהילד שוכח משימה, לא מאיימים "נחזיר את הכלב". זה מפחיד ילדים, ואיום שלא מקיימים מלמד שהמילים לא שוות הרבה.

ממפים מי בבית ומתי

מציירים טבלה של שבוע: בוקר, צהריים, אחר הצהריים וערב, ומסמנים מי בבית בכל משבצת. כאן מגלים אם יש "חור": ימים שבהם הבית ריק מהבוקר עד אחר הצהריים. כלב שנשאר לבד יותר מדי זה לא פתרון. אם זה המצב אצלכם, תחשבו מראש מי ימלא את החור (שכן, סבא וסבתא, דוגווקר), או שאולי זה עוד לא הזמן.

עושים תקופת ניסיון

הדרך הכי טובה לבדוק היא לנסות. ב-AKC ממליצים לעשות "הרצה": להציע לשמור על כלב של חברים או משפחה, או לבלות כמה שעות עם כלבים בעמותה.

שומרים כמה ימים על כלב של חברים, ומחלקים את המשימות כאילו הוא שלכם.
מתנדבים יחד בעמותה. בעמותות כמו אס.או.אס חיות אפשר להתנדב, ויש גם אפשרות להיות משפחת אומנה לכלב או לגור לתקופה. בדקו את התנאים אצל העמותה.
משחקים "כלב דמיוני" לשבוע: בכל שעת טיול מישהו יוצא לסיבוב של עשר דקות, ובערב בודקים מי באמת יצא.

בסוף השבוע יושבים ושואלים: מה היה קל, מה היה קשה, ומי עשה את רוב העבודה.

בודקים חוק, הוצאות וחופשות

כלב זה גם חובות. בישראל צריך רישיון להחזקת כלב, ומשרד החקלאות מפרט באתר שלו את חובות החיסון נגד כלבת ואת הרישיון. הווטרינר יסביר לכם מה צריך ומתי.

תחשבו גם על הכסף, לפני שמתאהבים בגור: אוכל, וטרינר, ציוד, פנסיון או מטפל בחופשות, ואילוף אם צריך. אין כאן מספר אחד שמתאים לכולם. כדאי לשאול וטרינר באזור ובעלי כלבים שאתם מכירים כמה זה עולה להם בחודש, ולבנות תקציב.

ועוד שאלה: מה עושים עם הכלב בחופשות, בחגים אצל סבתא ובמילואים? אם לא יודעים, זה הזמן לחשוב.

בוחרים כלב שמתאים לבית

הכלב צריך להתאים לבית, לא רק לתמונה באינסטגרם:

אנרגיה: כלב שצריך הרבה ריצה לא יתאים לבית שבו כולם חוזרים מאוחר ועייפים.
גודל וחוזק: כלב שמושך חזק ברצועה הוא משימה של מבוגר. ילדים יוכלו לטייל איתו רק עם הורה.
גיל: גור דורש הרבה זמן בחודשים הראשונים. כלב בוגר ורגוע יכול להיות בחירה מצוינת למשפחה עם ילדים.
אופי: אם אתם מאמצים, ספרו לצוות בעמותה על המשפחה ועל הילדים, ובקשו כלב שמתאים לכם.

ב-RSPCA מזכירים שגם כלב רגוע יכול להילחץ מחיבוקים, צעקות וריצות של ילדים, ושלא משאירים ילד לבד בחדר עם כלב, גם אם זה הכלב שלכם. את הכללים האלה מלמדים עוד לפני שהכלב מגיע.

מסכמים הכל לפני שהכלב מגיע

לפני היום הגדול כותבים "הסכם משפחתי" קצר: מי עושה מה, מה קורה כשמישהו לא יכול, ומי בודק. בתבנית שלנו להסכם משפחתי מי האכיל את הכלב יש נוסח מוכן. וכשהוא מגיע, המדריך ל-30 הימים הראשונים עם גור עוזר לבנות שגרה מהיום הראשון.

הדף להדפסה בעמוד הזה הוא רשימת בדיקה משפחתית: עוברים עליו יחד, ממלאים, ותולים על המקרר.

טעויות נפוצות

להחליט בגלל הבטחה של ילד, בלי לבדוק מי באמת בבית.
לבחור כלב לפי מראה ולא לפי אנרגיה ואופי.
לא לחשוב על חופשות, מילואים ומי שומר.
לחלק משימות ל"ילדים" במקום לכל ילד בשם, עם הורה לצידו.

איפה PupShift נכנס לתמונה

כשהכלב מגיע, פותחים ב-PupShift לוח משפחתי אחד ומצרפים את כולם. מי שמאכיל או מטייל לוחץ "האכלתי" או "טיילתי", וכולם רואים מי ומתי. מתחת לכפתורים מופיע של מי התור, וכך רואים אם ההבטחות מחזיקות גם אחרי החודש הראשון.

המידע כאן כללי ולא מחליף ייעוץ של וטרינר או מאלף. אם משהו נראה לא תקין אצל הכלב, פנו לווטרינר.